פסק-דין בתיק ת"א 10178-04-10

תביעה ותביעה שכנגד, הנובעות ממערכת יחסים כושלת בנוגע לשכירות דירה.

רקע

עובדות בסיסיות

התובעים והנתבעים שכנגד (להלן, למען הקיצור: " התובעים") השכירו לנתבעים, הם התובעים שכנגד (להלן: " הנתבעים"), את דירה מספר 47 ברח' חנה סנש 22, חיפה, שהיא דירת דופלקס המצויה בקומה 13 של הבניין (להלן: הדירה"). תחילה הושכרה הדירה מיום 1.9.07 ועד ליום 31.8.08 (להלן: " הסכם השכירות הראשון"), ובהמשך חודשה השכירות פעמיים, החל מיום 1.9.08 לתקופה של שנה והחל מיום 1.9.09 לתקופה של שנה.

במהלך שנת השכירות השלישית ובטרם הושלמה, עזבו הנתבעים את הדירה, ובתיאום עם התובעים החזירו לידיהם את החזקה בדירה ביום 15.3.10. הנתבעים שכרו ממשכירים אחרים את דירה מס' 31 המצויה בקומה 9 באותו בניין (להלן: "דירה 31").

הרקע לעזיבת הדירה שנוי במחלוקת. לטענת הנתבעים, נאלצו לעזוב לאור ליקויים בדירה אשר לא טופלו ועל רקע יחסם של התובעים. לטענת התובעים, הנתבעים ביקשו לחסוך בדמי שכירות - שהיו 3,750 ש"ח לחודש - ולכן ביקשו לשכור דירה אחרת, זולה בכמה מאות שקלים.

תמצית התביעה

לטענת התובעים, הנתבעים הותירו בדירה חורבן, ובין היתר, גנבו את ארונות המטבח אגב התקנת ארונות ישנים ומשומשים שנפלו ושברו את השיש במטבח ואת הברזים שם.

על פי דו"ח שמאי שהוזמן ע"י התובעים (להלן: " השמאי") הנזקים שהותירו הנתבעים בדירה מסתכמים לסכום של 32,572 ש"ח. 

בנוסף, בגין נטישת הדירה, כהגדרת התובעים, על הנתבעים לשלם להם את יתרת דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות - 5.5 חודשים - בסך 20,625 ש"ח וכן ארנונה בגין תקופה זו בסך 5,500 ש"ח.

תמצית התביעה שכנגד

לטענת הנתבעים, בגין ליקויים שונים בדירה, נגרם להם אובדן הנאה של כ- 15% מהדירה, במשך כל תקופת השכירות, ועל כן הם זכאים להחזר כספי בשיעור זה, ובסה"כ 18,000 ש"ח.

בנוסף, נגרם להם אובדן הנאה מוגבר בנוגע לקומה העליונה, המהווה שליש מן הדירה, שכן בגלל רטיבות ועובש לא ניתן היה עוד להתגורר בה, ועל כן הם זכאים להחזר כספי בשיעור זה ביחס ל- 12 החודשים האחרונים, ובסה"כ 14,850 ש"ח, וכן לפיצוי בסך 12,000 ש"ח בגין שכר הדירה שנאלץ לשלם בנם, אשר נאלץ לעזוב את הדירה ולשכור דירה אחרת. עוד דורשים הנתבעים פיצוי בגין עלות מעבר הדירה ובגין עוגמת נפש.

המטבח

מוקד עיקרי של המחלוקת נוגע לנושא המטבח. אין מחלוקת כי כאשר נכנסו הנתבעים להתגורר בדירה בשנת 2007, הם פירקו את ארונות המטבח, הכיור והשיש (להלן, יחד: " מטבח") שהיו קיימים בדירה עד אז (להלן: " המטבח המקורי") ואנשי מקצוע שהזמינו הנתבעים התקינו בדירה מטבח חדש, על חשבון הנתבעים ועל פי טעמם (להלן: " המטבח החדש"). אין מחלוקת כי כאשר עזבו הנתבעים את הדירה, פירקו אנשי מקצוע מטעמם את המטבח החדש, התקינו אותו בדירה 31 לקראת מעבר הנתבעים אליה, ואת המטבח שהיה קיים בדירה זו העלו אל קומה 13 והתקינו בדירה. אין מחלוקת כי המטבח המקורי היה קיים בדירה מעת שנבנה הבניין ועד לכניסת הנתבעים אליה, וכי הבניין נבנה כ-15 שנים לפני כניסת הנתבעים לדירה. אין מחלוקת כי המטבח אשר הותקן בדירה בסמוך לעזיבת הנתבעים, הינו מטבח זהה מבחינת מאפייניו למטבח המקורי; מדובר במטבח סטנדרטי שהותקן באותו בניין, באותו מועד, מאותו יצרן, על ידי אותו קבלן, באותן מידות ובאותו הצבע.

המחלוקת העיקרית בהקשר למטבח ניטשת - ובמלוא עוזה - לגבי שאלת זכותם של הנתבעים לפרק את המטבח החדש, ליטול אותו עימם ולהתקין תחתיו מטבח אחר, שיהא זהה למטבח המקורי.

בנוסף, הצדדים חלוקים אף לגבי מצבם של המטבחים במועדים הרלבנטיים. לטענת הנתבעים, מצבו של המטבח המקורי טרם כניסתם לדירה היה גרוע, וכהגדרתם בלתי ראוי לשימוש. זו אף הסיבה שהיה חשוב להם להחליפו. לשיטתם, בעוד שהמטבח המקורי היה בשימוש רציף של דיירים שונים שנכנסו ויצאו מדירת התובעים, המצב של המטבח מדירה 31 היה במצב מצויין יחסית לגילו, מכל מקום טוב בהרבה מזה של המטבח המקורי, כיוון שדירה זו שייכת היתה לאדם שהתגורר רוב הזמן בחו"ל, ולא נעשה בה שימוש רב. התובעים, לעומת זאת, טוענים כי ארונות המטבח המקורי היו משובחים, הותאמו ברמתם הגבוהה לסטנדרט המפואר של הדירה, והיו במצב חדש. בחוות דעת השמאי נטען לא רק שהיו במצב חדש, אלא כי נמסר לשמאי (ע"י התובע) שארונות המטבח היו חדשים בעת מסירת הדירה לנתבעים. באשר למטבח שהותקן בדירה בסמוך לעזיבת הנתבעים, טענו התובעים כי מצבו הכללי היה בכי רע. בין השאר, בחוות דעת השמאי צויין כי הארון העליון שבור, משטח השיש סדוק, ברז המטבח שבור.

דיון והכרעה

מהימנות